פוליווינילידן דיפלואוריד (PVDF)
נכסים ויישומים
פוליווינילידן דיפלואוריד או (PVDF) הוא תרמופלסטיקה מיוחדת עם נקודת התכה של כ- 175 מעלות צלזיוס. הוא מיוצר על ידי פילמור רדיקלים חופשיים של 1,1-difluoroethylene (CH 2 = CF 2 ).
המבנה הגבוה מכיוון הזנב בעמוד השדרה הפולימרי שלו גורם לתוצאה של גבישות גבוהה, טמפרטורת התכה גבוהה ותכונות מכניות טובות יותר בטמפרטורות גבוהות. כמו מרבית הפלואורופולמרים האחרים, יש לו יציבות תרמית וחמצונית טובה, כמו גם יכולת מזג אויר יוצאת מן הכלל, אך הוא בעל חוזק גבוה יותר, בלאי והתנגדות לזחילה יותר מאשר PTFE. זה גם קל יותר לעבד. עם זאת, העמידות הכימית שלו אינה טובה כמו זו של PTFE. לדוגמה, הוא מותקף על ידי בסיסים חזקים, אמינים, אסטרים וקטונים.
פלואוריד פוליווינילידן עובר קישור בין חשיפה לקרינה מייננת המאפשרת לשנות את תכונותיו המכניות והתרמופיזיות. יתר על כן, זה תואם (באופן חלקי) למספר שרפים אחרים כולל אקריליק ומתאקריליק וגומי אקרילי.
שרפים של PVDF ניתנים לעיבוד והסבה לסחורות רבות ומוגמרות למחצה כמו סרטים, מוטות, צינורות וסדינים על ידי שיטות עיבוד נפוצות כמו דפוס הזרקה, שחול, יציקת תמיסות ויציקת סרטים.
PVDF משמש בתעשיית המטוסים, האלקטרוניקה, הציפוי האדריכלי והתעשייה הכימית. יישומים חשובים כוללים שסתומים עמידים כימיים, מיסבים, חלקי משאבה וצינורות מתכווצים בחום. הוא משמש גם בתעשיית האריזה המיוחדת לסרטים חקלאיים ותעשייתיים ולאריזות מזון מסוימות. בגלל העלות הגבוהה יותר שלה, PVDC משולב לעתים קרובות עם פלסטיק זול יותר או שהוא מיושם כציפוי דק או לרבד, למשל כדי לשפר את ההתנגדות הכימית והפגיעות של מתכות כמו אלומיניום ופלדה מגולוונת.
